נטל הראיה והעברתו ברשלנות רפואית

המוציא מחברו – עליו הראיה

בדיני הראיות ישנו כלל בסיסי שקובע, כי הנטל להוכחת עילת התביעה מוטל על כתפי התובע. אם לא יצליח האחרון לבסס את עילת תביעתו, או שכפות המאזניים יהיו מאוזנות, או אז יפסיד התובע בדין.

לעניין תביעות רשלנות, סעיפים 38-41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), מהווים חריג לכלל, ובהתקיימות התנאים הקבועים בהם, נטל הראיה יעבור לשכמו של הנתבע. במצב דברים זה, על הנתבע יוטל הנטל להוכיח כי לא התרשל.

"הדבר מעיד בעד עצמו" ברשלנות רפואית

סעיף 41 לפקודת הנזיקין קובע את הכלל "הדבר מעיד בעד עצמו" לצורך העברת נטל ההוכחה אל כתפי הנתבע. הסעיף יחול בנסיבות בהן קיימת אי בהירות בנוגע לאירועים שהביאו לקרות הנזק.

מטרתו של הסעיף היא לתת לתובע כלים, שהפקיעו ממנו כתוצאה מהמידע החסר, ולסייע לו בגיבוש התביעה ברשלנות.

מגמת בתי המשפט לפסוק כאמור נובעת, בין השאר, משיקולים של מדיניות משפטית, שמטרתם "לחנך" את המוסדות הרפואיים לפעול לשמירת המסמכים הרפואיים.

סעיף 41 לפקודת הנזיקין קובע, כי על התובע המעוניין להעביר את נטל ההוכחה אל הנתבע, להוכיח שלושה תנאי סף, והם :

לתובע לא הייתה ידיעה או לא הייתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות לקרות הנזק.

הנזק נגרם כתוצאה מנכס שלנתבע הייתה שליטה מלאה עליו.

נראה לבית המשפט שאירוע המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה, מאשר שנקט זהירות סבירה.

שלושת היסודות הקבועים בסעיף הם: ידיעה, שליטה והסתברות

הכלל מהווה כלי חשוב בדיני הראיות, ובהתקיימות שלושת התנאים הקבועים בו, יועבר נטל ההוכחה, בתביעת רשלנות רפואית, מהתובע אל כתפי הנתבע.

חשיבותו של תיעוד במסמכים רפואיים בתביעות בגין רשלנות רפואית

כאשר נגרם לתובע נזק ראייתי שהתבטא בחסר ברישומים רפואיים או חוסר מידע בפרטים מהותיים, יכול ויעבור נטל ההוכחה לכתפי הנתבע.

שכן, קיימת חשיבות רבה לתיעוד רפואי מלא ורציף, והיעדרו של תיעוד כזה יוצר קושי רב לתובע נזיקי הרוצה לבסס תביעת רשלנות רפואית על נתונים בזמן אמת.

ב- ע"א 206/89 רז נ' בית החולים אלישע ואל', פ"ד מז'(3) 805, נדונה תביעה בגין רשלנות רפואית. בית המשפט התייחס לסוגיית העברת נטל ההוכחה מכוח סעיף 41 לפקודת הנזיקין, בקובעו כך :

"העברת נטל השכנוע מבטאת את ההיגיון הנובע – גם אם לא באופן בלעדי – מן הנגישות למקורות מידע.

טמונה בכך – גם בנוסף וגם מעבר לכך – מגמה של חיסכון בהוצאות המשפט, שביטויה בהפניית הנטל למי שבידיו כלים להכרת הראיות ולהבאתן לפני הערכאה השיפוטית, ויש בכך גם יסוד של הכוונה להתנהגות בלתי רשלנית".

העברת נטל הראיה בתביעות בגין רשלנות רפואית

אין לחשוב כי כל חוסר או ליקוי במסמך רפואי משמעו העברת נטל ההוכחה אל כתפי הנתבע.

גם במקרים בהם קיימים חסרים כלשהם במסמכים רפואיים, אך בכל זאת ניתן להבין את השתלשלות האירועים ולקבל תמונה מלאה על ההתרחשויות באירוע, לא יועבר הנטל ועל התובע יהא להוכיח את הרשלנות הרפואית שבוצעה, לדידו.

עמדה זו מקבלת משנה תוקף כאשר מוכח שאופן הרישום במסמכים הרפואיים, תואם את הסטנדרטים המקצועיים שרווחו בעת האירוע.

אמנם, אין בטענה, כי "זוהי הפרקטיקה הנוהגת" הגנה מוחלטת לרופא, אך עם זאת, ברגע שהוכח שרופא בחר בהליך מסוים, הנהוג והמקובל בקרב עדת הרופאים, לא יראו בהחלטתו זו כרשלנות רפואית.