כיצד ניתן להוכיח רשלנות רפואית?

טיפול לקוי, בחירה שגויה בין טיפולים קיימים, אבחנה שגויה או אי מתן טיפול שהיה נדרש, כל אלה עשויים להיחשב מקרים של רשלנות רפואית.

כיצד אפשר להוכיח רשלנות רפואית? עד מתי ניתן להגיש תביעה בגין רשלנות רפואית ואילו פיצויים ניתן לקבל? כל התשובות במאמר שלפניכם.

מהי רשלנות רפואית?

רשלנות רפואית היא מקרה בו רופא (או איש צוות רפואי אחר) לא השתמש במיומנות או לא נקט במידת זהירות המצופה מרופא סביר, וגרם (במעשה או במחדל) נזק למטופל, שלא היה נגרם לולא התנהלות הרופא.

בבחינת מקרה של רשלנות רפואית, בית המשפט בוחן את פעולותיו של הרופא המטפל בהשוואה לרופא סביר בנסיבות העניין.

אם מצא בית המשפט כי הרופא פעל כפי שהיה מצופה מרופא סביר לפעול, הרי שהמקרה לא ייכנס תחת הגדרת רשלנות רפואית.

על כן, גם נזק שנגרם למטופל כתוצאה ממחדל, עשוי להיכנס בגדר הרשלנות הרפואית.

כלומר, רשלנות רפואית היא לא רק כאשר הרופא המטפל העניק טיפול לא ראוי וכתוצאה מכך נגרם נזק, אלא גם במקרים שהרופא לא נתן טיפול מסוים, כאשר אי מתן הטיפול יצר את הנזק.

חשוב לציין כי בשורה ארוכה של פסקי דין שניתנו במרוצת השנים, נקבע כי גם טיפול שגוי שבחר הרופא או היעדר הסכמה מדעת (לדוגמא כשהמטופל הסכים לטיפול בעקבות מידע חלקי או מידע שגוי שנמסר לו), עשויים להיחשב רשלנות רפואית.

איך אפשר להוכיח רשלנות רפואית?

על מנת להוכיח רשלנות רפואית, נדרש להוכיח כי מתקיימים ארבעה יסודות המרכיבים את עוולת הרשלנות:

הוכחה כי קיימת חובת זהירות בין הרופא למטופל – אחריות הרופא לנקוט בזהירות כלפי המטופל היא אחריות מוכרת וידועה מראש, ולכן לא נדרש להוכיח אותה בכל מקרה מחדש.

התרשלות – נדרש להוכיח כי הרופא המטפל אכן לא נקט במידת הזהירות הנדרשת מרופא סביר. ברוב המקרים, עורך הדין המייצג את התובע יציג חוות דעת רפואית של רופא מומחה, שתוכיח כי התנהגותו של הנתבע אינה עולה בקנה אחד עם מידת הזהירות הסבירה שנדרשה ממנו.

הוכחת נזק – נדרש להוכיח כי אכן נגרם נזק למטופל. ניתן להוכיח נזק כמובן על ידי מסמכים רפואיים, תצלומים של הנזק שנגרם וכדומה.

קשר סיבתי בין ההתרשלות לנזק – כאן, נדרש להוכיח כי הנזק שנגרם אכן נגרם כתוצאה מהתרשלותו של הרופא.

בחלק מהמקרים, הוכחת הקשר הסיבתי הופכת למשימה לא פשוטה, שכן לפעמים קיימים מספר גורמים אפשריים לנזק, ולפעמים קיים קושי לביסוס הקשר מבחינה מדעית.

לכן, בית המשפט פיתח כלים משפטיים המסייעים לתובע בהוכחת הקשר הסיבתי, ומאפשר למשל בחלק מהמקרים את העברת נטל ההוכחה על התובע.

מהי תקופת ההתיישנות של מקרי רשלנות רפואית?

חוק ההתיישנות קובע כי תקופת ההתיישנות של מקרי רשלנות רפואית היא 7 שנים מיום האירוע שגרם לנזק.

אולם ישנם חריגים לעניין זה, הקבועים בסעיף 10 לחוק ההתיישנות.

לדוגמא, מצב בו המטופל היה קטין בעת האירוע. במידה בו המטופל היה מתחת לגיל 18 ביום קבלת הטיפול הרשלני, שמורה לו הזכות לתבוע בגין רשלנות רפואית עד הגיעו לגיל 25.

חריג נוסף להתיישנות הוא לדוגמא נזק שנגרם בדיעבד. כלומר, נזק שהופיע לאחר תקופה ארוכה, ולא ביום קבלת הטיפול הרשלני.

במקרים אלו, החוק קובע כי תקופת ההתיישנות היא 10 שנים מיום האירוע.

אילו פיצויים ניתן לקבל בגין רשלנות רפואית?

ניתן לקבל שני סוגי פיצויים בגין רשלנות רפואית: פיצויים בגין נזק ממוני ופיצויים בגין נזק שאינו ממוני.

• פיצויים בגין נזק ממוני – מדובר בפיצויים עבור נזק רכוש. במקרים של רשלנות רפואית מדובר בפיצויים בגין הוצאות רפואיות, הוצאות ליווי וסיעוד, הוצאות דיור ואבדן השתכרות או פגיעה בכושר השתכרות.
• פיצויים בגין נזק לא ממוני – פיצויים עבור נזק שקשה יותר לכמת. מדובר בפיצויים בגין כאב וסבל, קיצור תוחלת חיים, אבדן הנאות חיים ופגיעה באוטונומיה.

חשוב לציין, כי חישוב הפיצויים מתבצע בהתאם לנסיבות המקרה המדובר, ולכן סכום הפיצויים משתנה בין מקרה למקרה.

לסיכום, הוכחת רשלנות רפואית היא אינה משימה פשוטה, ודורשת להציג הוכחות איכותיות וברורות לגבי התרשלותו של הרופא.

בשל כך, מומלץ לפנות לעורך דין מומחה בתחום לקבלת ייעוץ וייצוג משפטי, זאת על מנת לטפל בנושא ביעילות ובזריזות.