רשלנות רפואית – באבחון שגוי של מחלה

כל מטופל שמגיע אל רופא המשפחה שלו כדי להיבדק, מטיל עליו את האחריות המלאה כדי שימצא את מקור המחלה ממנו הוא סובל. אך מה קורה כאשר הרופא לא מאבחן את המחלה כלל או לא מאבחן אותה באופן הראוי? האם ניתן להגיש תביעת רשלנות רפואית?

אבחון רפואי שגוי – הבסיס לתביעת רשלנות רפואית

אבחון מאוחר או לקוי של מצב רפואי, נעשה בדרך כלל על ידי רופאי משפחה מטפלים. רופא הממלא תפקיד של רופא משפחה נדרש להבין במספר רחב של תחומים ולהפנות את המטופלים לרופאים המתאימים על פי האבחנה הראשונית שהוא עורך בקופות החולים.

אבחון שגוי או חוסר אבחון יכול להביא לטיפול רשלני או לקוי ולנזקים בריאותיים שונים, בינהם אף מקרים קיצונים של מוות. איחור באבחון רפואי יכול להתרחש בכל רגע נתון משלבי הטיפול וליצור בעצם שרשרת של טעויות רפואיות שיכולה לבזבז זמן יקר ואף לגרום לנזקים בריאותיים קלים כקשים.

רופא שמתחיל בהליך האבחון צריך להסתמך על הידע הרפואי אותו רכש ועל המידע שמוסר לו המטופל. על הרופא ליישם את הידע המתאים לאותן נסיבות ולאבחן את המחלה הנכונה ממנה סובל המטופל תוך מתן טיפול מתאים.

תביעת פיצויים במקרה של אבחון רפואי שגוי

הבעיה העיקרית כיום היא שרופא המשפחה, אשר נמצא בקופות החולים, אינו נותן משקל כבד מספיק לתלונות המטופלים ומצמצם את ההפניות הניתנות לרופאים מומחים או לבדיקות שונות.

מציאות זו, מביאה לתוצאה קשה בה מטופלים לא מאובחנים כראוי, או לא מאובחנים כלל מבחינת מצבם הרפואי, ולא מקבלים טיפול הולם או מתאים כדי לפתור את הבעיה הרפואית ממנה הם סובלים. על כן, תביעות רשלנות רבות מוגשות כיום בשל עילה זו לבתי המשפט בישראל.

המטופל, מצידו, יוכל להוכיח את הנזק הרפואי שנגרם לו עקב ההודעה השגויה על מצבו הרפואי בתביעת רשלנות רפואית.

על המטופל החובה להביא חוות דעת של רופאים מומחים מטעמו שיציגו האם היה איחור במתן האבחון או שמא ניתן אבחון שגוי באופן שאינו סביר ושמצביע על פעולה רשלנית של הרופא המטפל. כמו כן על המטופל להוכיח כי נגרם לו נזק בלתי הפיך אשר משפיע על התנהלות ואיכות חייו.

תביעת רשלנות רפואית בגין אבחון לקוי או איחור במתן אבחון ניתן להגיש עד 7 שנים ממועד התגבשות העילה, ההמלצה היא לא להמתין כמובן עם הגשת תביעת הרשלנות הרפואית ולהגיש אותה ברגע שמתגבש כל חומר הראיות לתביעה.

פסיקת בית המשפט לעניין בחינת הרשלנות הרפואית

תביעות רשלנות רפואית רבות מוגשות לבתי המשפט כתוצאה ממתן אבחנה רפואית שגויה על ידי רופאים מטפלים. ההלכה קובעת כי בית המשפט צריך לבדוק את סבירות הפעולה אותה ביצע הרופא על פי מודל הרופא הסביר. בית המשפט בודק האם רופא סביר, הפועלת על פי נורמות מסוימות אותן נדרש למלא כל רופא, היה פועל באופן דומה באותו מקרה.

במידה וימצא בית המשפט כי הרופא לא פעל לפי נורמות אשר מצפים ממנו, יטיל עליו את האחריות בגין רשלנות רפואית והנזק שנגרם לתובע, והרופא ישלם פיצויים בגין הנזק שנגרם מהפעולה הרשלנית.

בית המשפט, כאשר מגיעה לפניו תביעת רשלנות רפואית עקב אבחון לקוי או חוסר אבחון מחלה, יבדוק שתי שאלות עיקריות:

א. האם ניתן היה לגלות את המחלה לפני שהתגלתה: ואם כן מתי ניתן היה לגלות את המחלה. האם היו כל סימנים מוקדמים שיכלו להצביע על התקיימות המחלה ולעורר את חשדו של הרופא לגבי קיומה.

ב. האם ניתן היה לשנות את מהלך המחלה אם היתה מתגלה קודם לכן: האם מצבו הרפואי של מטופל היה שונה במידה והמחלה היתה מתגלה קודם לכן בית המשפט יבחן בעיקר את חובת האבחון הנכון ויערוך איזון אינטרסים תוך רצון לבדוק כיצד הגיע הרופא למסקנה הרפואית אליו הגיע.