מטופלים אשר נפגעו כתוצאה מסוג מסוים של רשלנות רפואית כזו או אחרת רשאים להגיש תביעה ולקבל פיצויים מן הגורם הרשלן לצורך הענין. את הפיצויים משלמים המוסד הרפואי, הרופא המטפל או חברת הביטוח אשר מן הסתם מייצגת את אחד מן הצדדים.
יש לציין כי פיצויים בגין רשלנות רפואית עשויים להגיע לסכומים גבוהים באופן מיוחד מטבע הדברים. הסיבה לכך היא הצורך של בתי המשפט בפיצוי פיזי בגין הרשלנות עצמה ושלל הטיפולים אשר מלווים אותה, לבין פיצויים אשר ניתנים לנפגע בשל עוגמת הנפש שנגרמה לו.
שיקולים שונים בעת קביעת הפיצויים במקרי רשלנות רפואית
חישוב פיצויים בגין נזקי גוף הוא הליבה של תביעות רשלנות רפואית ובו חשוב להתמקד. החישוב אינו קבוע מראש ונתון לשיקול דעתו של השופט.
עם זאת, יש לזכור כי מערכת השיקולים של השופט כוללת התרשמות מחוות דעת רפואית, גיל הנפגע, שיעור וסוג הנכות, ניסוח כתב התביעה, טענות ההגנה ופסקי דין תקדימיים.
כל אלו יחד יקבעו את צורת החישוב של פיצויים בגין נזקי גוף, כמו גם של הפיצויים בגין הנזקים המנטאליים.
רמת ההשתכרות של הנפגע ומצבו הכלכלי הנוכחי יכולים להשפיע על בית המשפט בבואו לקבוע את חישוב הפיצויים, לצד עלותה המשוערת של עזרה מצד שלישי.
חיסרון כיס ונזק לא ממוני
העיקרון המנחה את בית המשפט על מנת לקבוע את גובה הפיצויים בתביעות רשלנות רפואית נקרא "השבת המצב לקדמותו".
זהו הפיצוי שהמטופל מקבל בגין הנזק שנגרם לו, תוך השוואה למצבו הגופני טרם הטיפול וההליך הרשלני. בית המשפט מעניק את הפיצויים על מנת למנוע מהמטופל "חיסרון כיס".
מבחינת נזק לא ממוני, בית המשפט מעניק פיצוי בגין נזק נפשי, כאב וסבל. השיעור של הפיצוי הלא ממוני הוא פונקציה של הנסיבות המיוחדות בכל מקרה רשלנות רפואית.
סוגיית הפיצויים נחשבת לנושא מורכב ודורשת מבית המשפט לבחון את הנושא בהיעדר מידות מינימאליות או מקסימאליות הקבועות בחוק.
על מנת להגיש תביעת רשלנות רפואית ולקבל את הפיצויים יש לגבש כתב תביעה מסודר וסביר בליווי עורך דין.