הערכת הנזק מבחינה רפואית היא זו שקובעת את מידת הפיצויים והסעדים בתביעות רשלנות רפואית. באופן כללי, עורכי דין אינם יכולים לדעת מראש את גובה הפיצויים אלא מסוגלים רק להעריך על פי תיקים קודמים.
בניגוד לסוגים אחרים של תביעות, רשלנות רפואית מוכחת על ידי קשר סיבתי בין התנהלות הרופא לנזק שנגרם למטופל.
בנוסף, בית המשפט צריך להפעיל אומדן כללי ולבדוק עד כמה ואיך הנזק פגע במטופל. מאוד קשה להעריך נזק נפשי או אפילו נזק בריאותי ולכן הפיצוי הראוי בתביעות רשלנות רפואית הוא פונקציה של נסיבות המקרה.
על פי מה מחושב הפיצוי הנקבע לטובת התובע?
סכום הפיצוי מחושב מנתונים ומשתנים רבים. יחד עם זאת, בית המשפט מכיר באחריות החלה על המוסד הרפואי הנתבע ולכן מעלה את שאלת הנזק שנגרם למטופל.
האפשרות השכיחה ביותר לחשב את הנזק ואת גובה הפיצוי היא לקבוע אחוזי נכות.
האחוזים נובעים ממגבלות, קשיים או אבחנות רפואיות, פסיכולוגיות ופסיכיאטריות. הביטוח הלאומי מפרסם קובץ תקנות תקופתי ובו הוא קובע את אחוזי הנכות המקובלים העומדים לרשות בית המשפט.
לאחר שיודעים מהם אחוזי הנכות קל יותר לקבוע פיצוי ראוי אשר יענה על הצרכים והדרישות של התובע.
ראשי הנזק ואופן קביעת הפיצוי בבית המשפט
הפיצוי הראוי בתביעות רשלנות רפואית מורכב מנזק מיוחד ונזק כללי. אלו הם שני ראשי נזק שונים משום שהנזק המיוחד מתייחס לעבר והנזק הכללי בוחן את העתיד.
במסגרת ראשי נזק אלו בוחן בית המשפט שאלות כגון הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה, כושר השתכרות, הוצאות משפט, עזרת צד שלישי, הפסד תנאים סוציאליים, כאב, סבל ועוד.
לצד כל הרכיבים, הפסד כושר ההשתכרות הוא ברוב המקרים המשמעותי ביותר. מטרת הפיצויים והסעדים הנקבעים על ידי בית המשפט היא קודם כל להבטיח את רמת חייו של התובע.
בתביעות רשלנות רפואית החישוב של ראשי נזק כמו כאב וסבל הוא בשיקול דעתו המוחלט של בית המשפט. זו הסיבה להבדל בין פסקי הדין בתיקים שונים ולעובדה שלא ניתן לקבוע מראש את גובה הפיצוי.