התאבדות בבית חולים – האומנם רשלנות רפואית?

רשלנות רפואית משמעותה מתן טיפול רפואי תוך סטייה מרמת זהירות סבירה המוטלת על הגורם הרפואי המטפל. סטייה זו מרמת הסבירות היא שגורמת לנזק למטופל, רפואי או נפשי ועל כך יפצה הגורם הרפואי את הנפגע.

מהי רשלנות רפואית?

רשלנות רפואית נחשבת לכל פגיעה של גורם רפואי במטופל, עקב פעולה רפואית רשלנית. פעולות רפואיות יכולות להביא לתוצאות קשות כמו שיתוק, נזק גופני ברמות פגיעה שונות, נכות ונזקים בלתי הפיכים נפשיים או גופניים.

רופא מטפל אשר הפר את חובת הזהירות שהוא כלפי המטופל שלו – יגרום בעצם לרשלנות רפואית. המטופל יהיה זה שיישא בנזק רפואי או נפשי, לטווח קצר או לצמיתות.

מטופל שנפגע מטיפול רשלני ורוצה להוכיח תביעת רשלנות רפואית יצטרך לעמוד בהוכחה של שלושה תנאים עיקריים:

א. יש להוכיח כי היתה הפרה של חובת זהירות על ידי הגורם המטופל

ב. יש להוכיח את הנזק שנגרם למטופל ומה חומרתו.

ג. יש להוכיח כי קיים קשר סיבתי בין הנזק שנגרם לבין הפרת חובת הזהירות.

התאבדות בבית חולים – האם רשלנות רפואית?

כאשר מוגשת תביעה בגין רשלנות רפואית צריך המטופל שנפגע להוכיח כי אכן היתה התרשלות ואי עמידה בחובת הזהירות על ידי הגורם המטפל.

כמו כן יש להוכיח כי הגורם המטפל צריך היה לצפות כי תגרם פגיעה אם ינהג בדרך בה בחר לנהוג והיה עליו לצפות את הנזק למטופל (קשר סיבתי).

גם בתחום הפסיכיאטריה יש לתת למטופל טיפול טוב והולם שכן אם לא, צפוי המוסד המטפל לתביעה בגין רשלנות רפואית.

כאן מדובר בדרך כלל על פגיעות בנפש, יש לסייג כי פגיעות בנפש יכולות להביא לפגיעות גופניות כגון לקיחת חיים. מקרים של מטופלים פסיכיאטרים יכולים, ולצערנו אף מסיימים, בהתאבדויות בזמן האשפוז בבית החולים.

בית המשפט חייב בעבר בתי חולים, בפסקי דין, בגין רשלנות רפואית עקב מקרי התאבדות. בית חולים שלא מצליח לאתר סימנים אובדניים אצל מטופל ולא מונע את המעשה האובדני יחויב ברשלנות רפואית.

בית המשפט רואה בהשארת חולה אובדני ליד חלון לא מסורג או לא נעול כפעולה רשלנית שחרגה מחובת הזהירות של הצוות המטפל.

גישת הפסיקה בישראל לעניין התאבדות כרשלנות רפואית:

חוק זכויות החולה – 1996 מעגן בתוכו את כל הזכויות אשר נתפסות כזכויות יסוד להן זכאי חולה בישראל כגון הסכמה מדעת, סודיות רפואיות, זכות לטיפול רפואי ועוד.

בפס"ד רע"א 1412/94 הדסה עין כרם נ' עפרה גלעד קבע בית המשפט העליון כי משפחתו של אדם שהתאבד בבית חולים פסיכיאטרי תקבל פיצוי בגין רשלנות רפואית של בית החולים.

בפסה"ד מדובר היה המטופל אשר ניסה להתאבד בביתו ועקב כך אושפז בבית חולים הדסה לשם טיפול והחלמה. בבית החולים הוא אף טופל בטיפול נפשי בנוסף לטיפול הרפואי.

פסיכיאטר קבע כי אין סכנה שהמטופל ינסה שוב להתאבד אך למרות זאת המטופל הצליח להתאבד בזמן האשפוז.

בית המשפט קבע כי בית החולים חייב ברשלנות רפואית ועל כן חויב בית החולים בפיצויים למשפחת המנוח. בית המשפט קבע כי הערכת הרופא הפסיכיאטרי היתה בלתי סבירה ועל כן הטיפול הרפואי לא היה מתאים.

פס"ד ע"א 1892/95 אבו סעדה נ' משטרת ישראל, עסק באסיר שניסה להתאבד כשהיה תחת השגחה של רופאים, אותו אסיר טען שלא קיבל טיפול ראוי והפגיעה בו הוחמרה.

בית המשפט שם את הדגש על כך שניסיון ההתאבדות הוא הגורם העיקרי לנזק שנגרם לתובע כשקיבל את החלטתו אך דחה לבסוף את טענת ה'אשם התורם' שהעלה המוסד הרפואי וחייב בתשלום פיצויים למשפחת המנוח.